שרייבר נ' משכל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

המדובר בתביעה כספית על סך 139,436 ₪ אשר הוגשה ע"י התובע ביום 20.12.12 נגד מעסיקתו לשעבר – חב' משכל בע"מ (להלן - "משכל") ונתבעים נוספים בגין חוב של משכל כלפי התובע הנובע מסיום יחסי עובד – מעביד מכוח פסק דין בי"ד לעבודה בחיפה מיום 13.3.08 (עב 4236/04). פניות התובע למשכל למימוש פסק הדין לא נענו ועקב כך נפתח ביום 22.3.12 תיק הוצל"פ מס' 01-53608-12-4. למרות שחלפו למעלה מ- 4 שנים ממועד מתן פסק דין לא שולם כל סכום לתובע על חשבון החוב הפסוק. התובע טוען כי יש לחייב, ביחד ולחוד, את חברת טקסטורה רהיטים בע"מ (להלן - "טקסטורה") וכן את הנתבעים מס' 3- 6 (שהינם בעלי מניות ו/או מנהלים ו/או אורגנים במשכל ו/או טקסטורה) בטענה כי למעשה קיימת זהות בין משכל לבין טקסטורה לאחר שכל הפעילות העסקית של משכל נמכרה לטקסטורה, בהסכם למראית עין (פיקטיבי) שתכליתו הברחת נכסים על מנת להתחמק מתשלום חובות לנושי משכל ובכללם התובע.

בבקשה שבפניי עותרים נתבעים מס' 2-6 לדחיית התביעה נגדם מחמת התיישנות. נטען כי עילת התביעה קמה ובאה לעולם ביום 1.3.04 מועד בו פוטר התובע ע"י משכל, ולפיכך התביעה התיישנה ביום 28.2.11, דהיינו כשנתיים קודם להגשת התביעה. לחלופין, התביעה התיישנה מאחר ולטענת התובע הוקמה טקסטורה ביום 8.6.04, כך שביום 7.6.11 חלפו 7 שנים ממועד הקמתה. דבר קיומה של טקסטורה היה ידוע לתובע עוד ביום 27.10.05 (כמצוין בעמוד 2 לנספח ה' לכתב התביעה שהינו פרוטוקול דיון בהליך בבית הדין לעבודה), כך שגם ממועד הדיון מיום 27.10.05 חלפו 7 שנים ותביעה שנולדה ביום זה התיישנה ביום 26.10.12, דהיינו חודשיים קודם להגשת התביעה בתיק זה.

תשובת התובע הנה כי המועד בו נולדה עילת התביעה נגד משכל הוא מועד פיטורי התובע, זוהי עילת תביעה מכוח יחסי עבודה נגד משכל והיא מוצתה באופן מוצלח בפסק דין שניתן לטובת התובע. עילת התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 – 6 אינה מכוח יחסי עבודה אלא לתשלום החוב הפסוק שמשכל אינה משלמת. המועד בו נולדה עילת התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 – 6 התגבש בדיוק בעת שהתבררה לתובע התרמית שבה היו מעורבים כלל הנתבעים שעיקרה ריקון נכסיה של משכל והעברת כל הפעילות העסקית של משכל לטקסטורה ע"י משכל ו/או בעלי מניותיה ו/או מנהליה באמצעות עסקת מכר פיקטיבית, שנועדה מחד להמשיך את פעילותה העסקית של משכל כ-"עסק חי" באמצעות טקסטורה ומנהלי משכל שהמשיכו לנהל את טקסטורה, ומאידך להבריח בדרך זו את נכסי משכל ובכך למנוע מנושי משכל לשים את ידם עליהם. הנתבעים מס' 3-5, בעמדם מאחורי מסך החברות משכל וטקסטורה שבבעלותם, בצוותא חדא, הצליחו להערים על התובע וליצור בפני בית הדין לעבודה ובפני התובע מצגי שווא כאילו משכל באמת ובתמים מתכוונת לנהל כהלכה ובדרך הגונה הליך משפטי וכי עם מתן פסק הדין היא מתחייבת לכבד את הפסק, ולקיים את התחייבויותיה כלפי התובע במלואן, בין בעצמה ובין באמצעות טקסטורה. בדיוק בנקודה זו, בהגיע המועד לתשלום פסק הדין (13.3.08 או לכל המאוחר 30 יום מאוחר יותר), כאשר התברר לתובע כי ניהול ההליך ע"י משכל והעומדים מאחוריה במשך ארבע שנים לא היה אלא אחיזת עיניים והולכה בכחש, וכי בשום שלב לא הייתה למשכל כל כוונה לשלם את פסק הדין, הוא המועד שבו נולדה עילת התביעה נגד נתבעים מס' 2- 6. תביעה זו אשר התגבשה בתאריך 13.3.08 תתיישן רק בחלוף 7 שנים מהמועד בו נחשפה התרמית- היינו בתאריך 13.3.15. לתמיכה בטענותיו מפנה התובע לתצהיר שצורף על ידו בבקשה להטלת עיקולים זמניים.

הנתבעים מס' 2-6 הגישו תשובה לתגובת התובע. נטען כי תגובת התובע לא נתמכה בתצהיר ועל כן יש לקבל את הבקשה המקורית ככתבה וכלשונה. פסק הדין בגינו קמו זכויות לתובע ניתן ביום 13.3.08 ובמשך ארבע שנים לא עשה התובע דבר; הבסיס לכל טענות התובע היא העסקה שנעשתה בין משכל לטקסטורה מיום 28.10.04, אשר הייתה ידועה לתובע כבר באוקטובר 2005 ולפיכך לא ברור איך יכול כעת התובע לטעון כי לא חלה התיישנות על טענותיו. הנתבעים 2-6 מעולם לא העלו טענה כלפי התובע בפני בית הדין לעבודה שכן לא היה צד להליך והתובע פשוט מנסה להטעות את ביהמ"ש. אין ממש בטענת התובע כי מועד התגבשות העילה נגד הנתבעים 2 – 6 הוא המועד שבו התבררה לו התרמית ו/או מועד מתן פסק הדין בהליך בבית הדין לעבודה, ומדובר בטענה שמועלית בדיעבד על מנת "להזיז" את מועד תחילת ההתיישנות קדימה ככל הניתן. התובע טוען טענות בעלמא שכן היה לו ברור שלמשכל אין יכולת לפרוע את חובותיה והוא שקל לצרף את טקסטורה במסגרת ההליך הקודם אך משום מה הזניח עניין זה (כפי שהזניח את עניין פתיחת תיק ההוצל"פ נגד משכל), ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון

סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע את הכלל לפיו תקופת התיישנות של תובענה אזרחית שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין הינה שבע שנים.

עפ"י סעיף 6 לחוק ההתיישנות הכלל לגבי היום שבו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות הוא היום שבו נולדה עילת התביעה. אחד מהחריגים לכלל זה הוא כאשר עילת התביעה היא תרמית או הונאה שאז תתחיל תחילת תקופת ההתיישנות – ביום שבו נודעה התרמית או ההונאה. יש לציין כי הוראה זו תחול רק כאשר טענת התרמית או ההונאה נטענה במפורש בכתב התביעה (ע"א 4600/91 מוסקוביץ נגד הבנק הבינלאומי, פ"ד מח(3) 455).

בעניינו, עילת התביעה נגד הנתבעים מס' 2- 6 כאמור היא עילה להרמת מסך של החברות המעורבות בעסקת המכר (משכל וטקסטורה) וחיובן ו/או חיוב בעלי מניותיהן ו/או מנהליהן באופן אישי ביחד ו/או לחוד בחוב הפסוק שניתן לטובת התובע בטענה של ביצוע עסקת מכר למראית עין (פיקטיבית) מתוך כוונה לרמות את נושי משכל ו/או להציג בפניהם מצג מטעה.

על פניו ברור כי בנסיבות שתוארו לעיל, עילת התביעה נגד הנתבעים מס' 2- 6 אינה עילה מכוח יחסי העבודה שנוצרו בין התובע למשכל, שכן התובע הועסק ע"י משכל בלבד ובמועד פיטוריו אף טרם הוקמה טקסטורה, ועל כן מועד פיטורי התובע אינו רלבנטי לצורך חישוב תחילת תקופת ההתיישנות.

גם מועד הקמת טקסטורה אינו רלבנטי לצורך חישוב מועד תחילת מרוץ ההתיישנות מאחר וכל עוד התנהל מו"מ ולא יצאה עסקת המכר של מפעל משכל לטקסטורה אל הפועל, לגביה נטען תרמית כאמור, לא נולדה עילת התביעה נגד הנתבעים מס' 2-6.

מנספח ד' לכתב התביעה (הסכם המכר של מפעל משכל לטקסטורה) עולה כי העסקה נחתמה בין הצדדים ביום 28.10.04. מאחר ועילת התביעה של התובע כלפי נתבעים מס' 2- 6 מבוססת על טענת תרמית בנוגע לנסיבות חתימת הסכם המכר, הרי שמועד ההסכם הוא המועד שבו, עפ"י הנטען, נולדה לתובע עילת תביעה הנטענת נגד הנתבעים מס' 2-6. למען הסר ספק, אין באמור, כדי להביע עמדה כלשהי ביחס לסיכויי התביעה, אם כי יצוין שאינם מהווים שיקול לצורך הכרעה בבקשה שבפניי.

יוצא מהאמור, כי תקופת ההתיישנות הסתיימה ביום 27.10.11 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 20.12.12. עם זאת, כפי שצוין לעיל כאשר מדובר בעילת תביעה המבוססת על טענה בדבר תרמית/הונאה, נדחה מועד תחילת ההתיישנות עד למועד שבו נודע לתובע דבר התרמית או ההונאה.

בעניין זה קיימת מחלוקת עובדתית בין התובע ונתבעים מס' 2-6. התובע טוען כי המועד שבו נודע לו דבר עסקת המכר הפיקטיבית ומעשה הברחת נכסי משכל לטקסטורה היה לראשונה במועד מתן פסק הדין של בהליך בבית הדין לעבודה (13.3.08) ואילו הנתבעים מס' 2-6 טוענים כי עובדות קיומה של טקסטורה ומכירת מפעלה של משכל לטקסטורה היו ידועות לתובע ביום 27.10.05. (הנתבעים מפנים למצוין בפרוטוקול בית הדין לעבודה מיום 27.10.05, צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

עיון בנספח (לא מסומן) מיום 25.5.05 שצורף לתגובת התובע מלמד כי במהלך ניהול ההליך בבית הדין לעבודה נגד משכל התעורר חשדו של התובע כי משכל מצויה בקשיים כלכליים והיא נכנסה להליכי כינוס נכסים ו/או פירוק. לאור זאת פנתה ב"כ התובעת בכתב לב"כ משכל בבקשה לקבלת פרטים בנוגע לשינוי הסטטוס המשפטי של משכל. נטען ע"י התובע כי פנייה זו לא נענתה ולא הוגשה כל ראיה מצד הנתבעים 2-6 הסותרת טענה זו.

עיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה מיום 27.10.05 (נספח ה' לכתב התביעה) מלמד כי ב"כ התובע ביקשה בפתח הדיון לקבל פרטים מב"כ משכל לגבי זהות הבעלים הנוכחיים של משכל ו/או קבלת אימות לגבי היות משכל מצויה בהליך של שינוי מעמד. כעולה מהצהרת ב"כ משכל לפרוטוקול:

"..חברת משכל מכרה את כל הפעילות שלה והיא לא פעילה כיום. משכל אינה בהליכי לא פירוק ולא כינוס. עד כמה שאני יודע, החברה החדשה לוקחת על עצמה את החובות של משכל. שם החברה החדשה הוא טקסטורה בע"מ. הבעלים של משכל חושבים שהתביעה הזו הוגשה בחוסר תום לב והחלטנו לנהל את התביעה הזו". (ההדגשה אינה במקור, ג'.נ).

בהמשך הדיון, ולאור הצהרת ב"כ משכל לפרוטוקול כאמור, פנתה ב"כ התובע לבית הדין וביקשה שהות לתקן את כתב התביעה ו/או לצרף נתבעים נוספים (עמ' 2 לפרוטוקול). ביום 5.2.06 הגישה ב"כ התובע בקשה לצירוף טקסטורה כנתבעת נוספת לרבות מתן צו לגילוי הסכם המכר בינה לבין משכל. מתגובת משכל עולה כי לטענתה אין לתובע כל עילת תביעה נגד טקסטורה. כמו כן, הובהר כי טקסטורה לא לקחה על עצמה את כל התחייבויות משכל (אלא חלק מהן) ובפרט לא לקחה על עצמה התחייבויות לגבי עובדים שהפסיקו עבודתם במשכל עובר למועד העסקה. משכל התנגדה לחשיפת הסכם המכר בטענה כי מדובר בהסכם שכלול בו מידע עסקי ועל כן הוא סודי. ביום 5.3.06 ניתנה החלטת בית הדין בבקשת התובע המחייב את משכל להעביר תוך 15 יום את החלקים הרלבנטיים בהסכם המכר, אשר לא יגרמו נזק לטקסטורה. כן צוין בהחלטה, כי בשלב זה אין בית הדין מורה על צירוף טקסטורה כנתבעת נוספת אך התובע יהיה רשאי להגיש בקשה דומה לאחר עיון בהסכם המכר או ככל שהסכם המכר לא יובא לעיונו. לאחר קבלת הסכם המכר, עשה התובע הערכת מצב ובהסתמך על העובדה שמשכל הצהירה לפרוטוקול בית הדין על כוונתם לנהל את ההליך עד תום הוא החליט שלא להגיש בקשה נוספת לצירוף טקסטורה כנתבעת.

לטעמי, בנסיבות העניין, יש לחשב את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות החל ממועד המצאת הסכם המכר לתובע ולא במועד שבו הובא לידיעת התובע כי פעילותה העסקית של משכל נמכרה לטקסטורה שכן כל עוד לא הובררה לתובע מהות העסקה והתחייבויות הצדדים להסכם המכר הן ביחס לציוד, לספקים, לחובות בבנקים, ולעובדי משכל, הליכים משפטיים תלויים ועומדים, וכו' לא היה באפשרות התובע לגבש עמדה לגבי טיבה וכשרותה של עסקת המכר והשלכותיה על ההליך שניהל בבית הדין לעבודה מול משכל.